כללי

חזרנו מחופשת סקי… היה תענוג, תודה 🙂 במהלך הגלישה חשבתי על הדמיון בין הגלישה לאכילה. נשמע הזוי? אולי… אבל תנסו

בעידן הפייסבוק והאינסטוש, אנחנו כל הזמן בודקים איך אחרים נראים ומשווים את עצמינו אליהם. לרוב, נכון שלא תמיד, אנחנו עוקבים

החלטתם לצאת לדרך, לבחור באורח חיים יותר בריא, לאכול מזונות טובים יותר, כמויות נכונות יותר… יש לכם תוכנית!  שלושה מצבים

כמה כוח יש לאוכל? כמה תכונות אנחנו מעניקים לו? הוא טוב והוא רע, הוא משמח והוא מדכא, הוא מפוצץ והוא

כשהיינו ילדים, היינו מתחייבים לעשות משהו או לתת משהו ולוחצים יד עם הצהרה: "בלי חרטות"! עם דגש על הר'… כמה

הולכים למסעדה? תרשו לעצמכם להיות נודניקים… תשאלו שאלות, תבררו ותוודאו שמה ששמים לכם במנה תואם את מה שאתם חושבים ורוצים

החיים הם כמו טיפוס על סולם. כשמטפסים, עולים שלב אחרי שלב. אפשר לנסות לדלג על שלבים, אבל בדרך כלל זה

יש מרדף כזה, אחר תפריט הקסם. כאילו הוא הוא, ולא אחר, יציל את המצב, יביא את הישועה, יפתור את כל

קרה לכם שהתחלתם לאכול ולא הצלחתם להפסיק? שהייתם במצב שבו אתם מסתכלים על עצמכם מהצד ולא מבינים איך הבור הזה שבבטן

מאז שאני זוכרת את עצמי "לא נעים לי"… לא נעים לי לאחר וגם לא נעים לי להקדים. לא נעים לי